פסל או אנדרטה

הרצאת מבוא – ד"ר מולי ברוג

 

 

מה בין פסל ואנדרטה, מה בין דוד למיכלאנג'לו בפירנצה לבין מרדכי אנילביץ' ביד מרדכי? אנדרטה אינה תוצר של אמנות ספונטנית, כי אם יצירת אומנות מוזמנת, שמייעדים לה תפקיד, היא מחוייבת לקומוניקציה עם הקהל יותר מאשר למימד האומנותי.
הפולחן הוא הקידוש.
הנצחה – יצירה תרבותית שמנוסחת בסמלים שמייצגים ערכים נעלים של החברה ובכך, היא רושמת את ההיסטוריה ה"קדושה" שלה .
זיכרון קיבוצי - אוסף הפרטים על אירוע (דמיוני או היסטורי), שבתודעה הציבורית הם אותנטיים ומייצגים את אותו אירוע.
הזיכרון הקיבוצי וההנצחה מנהלים דיאלוג, ההנצחה היא חלק ממה שנקרא זיכרון קיבוצי. הזיכרון הקיבוצי יונק מההיסטוריה וההנצחה.
היסטוריה היא תאור הנסיבות וההסבר להשתלשלות האירועים על פי סדר התרחשותם. ההנצחה מעניקה משמעות מוסרית לאירועים היסטוריים נבחרים, כאלה שנמצאו ראויים לתשומת לב, נצח (ואולי גם נמצאו מתאימים לסדר היום הפוליטי של השלטונות, ודאי בעבר, או של קבוצות בעלות אינטרס ויכולת לממן.....).
היסטוריה מסירה את הקסם, היא מנתחת. הנצחה מקדשת אותו, היא סמל למחוייבות.
ממדי ההנצחה בעידן הלאומיות : בממד הקיומי – קיום המדינה נעשה ערך מוסרי.  בממד הזמן – ללוח השנה נוספו ימי זיכרון שקבעה האומה שהתחרו עם אלה שקבעה הדת. בממד המקום – מעמדם של הנופלים בקרב נחשב כקורבן על מזבח המולדת, ואתרי זיכרון שהוקמו לכבודם הפכו למעין "מקדשים".
השבוע שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא ישיבת שבעה על אותו חלק מהעם שנספה.
מיתוס פוליטי הוא סיפור (לא מיתולוגי), שיש לו תפקיד בהבניית מציאות ההיסטורית כנרטיב שמעניק משמעות להווה, באמצעות תאור העבר באור מסויים, על מנת שישמש מופת לעתיד. מבחינה תרבותית האנדרטה נמצאת בין מבצת הקבר לבין הספל האמנותי. מצבת הקבר היא אישית וכוללת את כל הפרטים האישיים על אותו אדם הנמצא תחתיה. יש לו שם, גיל, פנים. האנדרטה אינה ניצבת במקום המת, אך מחוייבת לסמיכות אליו, היא איקונה, המסומל נוכח בסמל. היא מסמלת את הרוח (בעוד הפסל הוא משהו מחיי היום יום, הוא מסמל רגשות ואת עצמו, את הגוף). האנדרטה היא מפגש בין החיים לבין המתים, ובין רוח החיים לבין רוח המתים. האנדרטאות הבולטות בנוף הן אלה של הנופלים: מספר האנדרטאות לנופלים נאמד בכאלף, ומספר האנדרטאות להנצחת השואה והגבורה נאמד אף הוא בכאלף, כולל לוחות הנצחה.
בישראל הגבורה מפוסלת בדרך כלל באבן. בחומר הכי קרוב לטבע.  השואה מפוסלת במתכת – הניספים לא מפה, לא מהנוף הזה. האבן מסמלת את הטבע וגם יש משהו מן היהדות – שמים אבן על המצבה.
אנדרטה סביבתית מבקשת להוליד מחדש את החלק שמת, הפעם יותר מחוזק, וזאת מבלי להמיתו שוב מבחינה פולחנית. האדם המבקר שם מקבל עליו את העול של המסר של האנדרטה, כשהוא נכנס לאתר, זה לא יום החולין שלו. יש בה כדי לבטא את המושג "יכול כל אדם להרגיש כאילו הוא יצא ממצרים".
העול של המסר של האנדרטה, כשהוא נכנס לאתר, זה לא יום החולין שלו. יש בה כדי לבטא את המושג "יכול כל אדם להרגיש כאילו הוא יצא ממצרים".