 |
| צילם: ד"ר אבישי טייכר |
האמן:
מיקום: יד ושם ירושלים
תאור: לה שמבון-סור-ליניון (בצרפתית:Le Chambon-sur-Lignon) היא עיירה במחוז לואר עילי (Haute-Loire) בחבל אוברן-רון-אלפ שבדרום-מזרח צרפת. תושביה סייעו בדרכים שונות ליהודים להימלט מאימת הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. אוכלוסיית העיירה בשנת 1999 מנתה 2,834 תושבים.
בהנהגת הכומר אנדרה טרוקמה (André Trocmé) ואשתו מגדה טרוקמה, סיכנו תושבי העיירה את חייהם החל בשנת 1942 כשהסתירו יהודים שנרדפו על ידי האס אס לשם שילוחם למחנות השמדה.
על הניצולים הרבים נמנה גם המתמטיקאי אלכסנדר גרותנדיק ואמו.מעריכים כי בין 5,000-3,000 יהודים ניצלו ממוות בטוח בזכות תושבי לה שמבון-סור-ליניון. הכומר טרוקמה, אשתו ובן דודו הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם ועצים ניטעו על שמם ביד ושם. בנוסף, הוכרו 30 תושבים נוספים מן העיירה כחסידי אומות העולם. בשנת 1990 זכתה העיירה להכרה קולקטיבית ביד ושם כאשר בדרך המובילה לבקעת הקהילות נחנך גן קטן ולוח הנצחה לתושבי לה שמבון.חלק מהתושבים נאסרו על ידי הגסטפו. כזה היה גם גורלו של בן דודו של הכומר, דניאל טרוקמה, שנקרא על ידי דודו לנהל בית יתומים בעיירה וקלט בו ילדים יהודים שהוריהם נשלחו להשמדה.
טרוקמה ניהל גם את בית הספר לה מזון דה רוש (La Maison des Roches ). לאחר שהגסטפו פשט על בית הספר ואסר שמונה עשר ילדים יהודים, הוא סירב להפקיר את הילדים, ונאסר עמם. ביוני 1943 הוא נשלח עם הילדים למחנה הריכוז מיידנק, שם נספה באפריל 1944. הסופר אלבר קאמי הגיע לעיירה לצורך החלמה ממחלת השחפת ובילה בה מספר חודשים בשנת 1942. את חוויותיו מאותה תקופה כתב ביומנו.בנוסף למחסה לנרדפים, תושבי העיירה השיגו עבור יהודים תעודות זיהוי מזויפות וכרטיסי הקצבת מזון ועזרו להם לעבור את הגבול לשווייץ הניטרלית. היהודים הוסתרו בבתים פרטיים, בשטח החוות ובמוסדות ציבוריים. כשהגיעו סיורים של הנאצים לחפשם, היו תושבי העיירה מסתירים אותם בשטח הכפרי. לפי עדותו של אחד התושבים: "כשהחיילים היו מסתלקים, היינו נכנסים ליער ושרים שיר. כששמעו את השיר ידעו היהודים שניתן לצאת בבטחה. "בדרשה שנשא הכומר טרוקמה ביולי 1942, לאחר האקציות וגירוש היהודים מפריז, הוא הצהיר בפני קהילתו: "הכנסייה הנוצרית צריכה לכרוע ברך ולבקש מחילה מאלוהים על אוזלת ידה ועל פחדנותה". התושבים ראו במתן עזרה לנרדפים מעשה טבעי, על רקע ההיסטוריה של ההוגנוטים כמיעוט נרדף.
בהנהגת הכומר אנדרה טרוקמה (André Trocmé) ואשתו מגדה טרוקמה, סיכנו תושבי העיירה את חייהם החל בשנת 1942 כשהסתירו יהודים שנרדפו על ידי האס אס לשם שילוחם למחנות השמדה.
על הניצולים הרבים נמנה גם המתמטיקאי אלכסנדר גרותנדיק ואמו.מעריכים כי בין 5,000-3,000 יהודים ניצלו ממוות בטוח בזכות תושבי לה שמבון-סור-ליניון. הכומר טרוקמה, אשתו ובן דודו הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם ועצים ניטעו על שמם ביד ושם. בנוסף, הוכרו 30 תושבים נוספים מן העיירה כחסידי אומות העולם. בשנת 1990 זכתה העיירה להכרה קולקטיבית ביד ושם כאשר בדרך המובילה לבקעת הקהילות נחנך גן קטן ולוח הנצחה לתושבי לה שמבון.חלק מהתושבים נאסרו על ידי הגסטפו. כזה היה גם גורלו של בן דודו של הכומר, דניאל טרוקמה, שנקרא על ידי דודו לנהל בית יתומים בעיירה וקלט בו ילדים יהודים שהוריהם נשלחו להשמדה.
טרוקמה ניהל גם את בית הספר לה מזון דה רוש (La Maison des Roches ). לאחר שהגסטפו פשט על בית הספר ואסר שמונה עשר ילדים יהודים, הוא סירב להפקיר את הילדים, ונאסר עמם. ביוני 1943 הוא נשלח עם הילדים למחנה הריכוז מיידנק, שם נספה באפריל 1944. הסופר אלבר קאמי הגיע לעיירה לצורך החלמה ממחלת השחפת ובילה בה מספר חודשים בשנת 1942. את חוויותיו מאותה תקופה כתב ביומנו.בנוסף למחסה לנרדפים, תושבי העיירה השיגו עבור יהודים תעודות זיהוי מזויפות וכרטיסי הקצבת מזון ועזרו להם לעבור את הגבול לשווייץ הניטרלית. היהודים הוסתרו בבתים פרטיים, בשטח החוות ובמוסדות ציבוריים. כשהגיעו סיורים של הנאצים לחפשם, היו תושבי העיירה מסתירים אותם בשטח הכפרי. לפי עדותו של אחד התושבים: "כשהחיילים היו מסתלקים, היינו נכנסים ליער ושרים שיר. כששמעו את השיר ידעו היהודים שניתן לצאת בבטחה. "בדרשה שנשא הכומר טרוקמה ביולי 1942, לאחר האקציות וגירוש היהודים מפריז, הוא הצהיר בפני קהילתו: "הכנסייה הנוצרית צריכה לכרוע ברך ולבקש מחילה מאלוהים על אוזלת ידה ועל פחדנותה". התושבים ראו במתן עזרה לנרדפים מעשה טבעי, על רקע ההיסטוריה של ההוגנוטים כמיעוט נרדף.
